פרוייקט המצטיינים של אלקטרה

את פרויקט המצטיינים של אלקטרה אני מסווג כחלומו של כל צלם ויש מאחוריו גם סיפור מעולה!

מה שהתחיל כפנייה לצלם את 35 העובדים המצטיינים של החברה למגזין השנתי של החברה, הפך למיזם מורכב.

עם קבלת המשימה, המחשבה שלי הייתה על תמונה קבוצתית רגילה, עם קומפוזיציה יפה. אבל כשצללתי פנימה הבנתי שצריך ללכת על קונספט מגניב ומיוחד.

!זהירות מגיפה

בדיוק ברגע שהתחלתי לחפש את הדבר המגניב הבא, הגיע אדון וירוס מרושע והכניס את כולנו לקיפאון חברתי. הפרויקט, ביחד עם כל הצ’ופרים לעובדים המצטיינים (טיסות, ופינוקים) נבלם.

ואז הסגר נפתח.

משבוטלו כל הפינוקים, תמונה מגניבה כבר לא הייתה מספיקה. עכשיו היה צורך בתמונה מ-ע-ו-ל-ה!

על גג העולם

מישהו באלקטרה העלה רעיון לצלם את 35 העובדים על אחד מגגות המגדלים בתל אביב. מנהלת השיווק נתנה אור ירוק ואמרה לי עוף על עצמך.

וכשאומרים לי לעוף – אני עף.

תכננתי לצלם את העובדים בשעת ערב, כשכל האורות של תל אביב ברקע. לעצב קומפוזיציה משגעת ולהאיר את המצולמים בתאורת קולנוע הוליוודית.

קולנוע הוליוודי? אז בואו נפרוס שטיח אדום.

שטיח אדום? בואו נפיק אירוע עם שמפניה ורחפן.

צוות הפקה של 60 איש ואנוכי, התחלנו לחפש את הגג המתאים בתל אביב. כל ההכנות נעשו. נקבע מועד לצילומים, ויומיים לפני כן נכנסו הגבלות חדשות לתוקף! עד 10 אנשים.

חישוב מהיר העמיד לנגד עינינו תוצאה עגומה: אי אפשר לצלם את כולם יחד. הצילום מתבטל וחוזרים לחדר התכנונים.

הקונספט החדש שהוחלט הוא צילום תמונה שתשדר יוקרה. משהו בסגנון הרקע של הספרייה הלאומית או לובי של מלון. החלטנו לבנות את התפאורה בסטודיו שלי בחולון. ולצלם את האנשים בקבוצות של 7.

אדריכלות של צילום

עכשיו התחילה העבודה המשמעותית שלי –לתכנן. צילום קבוצתי שלי 35 אנשים בקבוצות של 7, זה פרויקט מורכב שמחייב תכנון מוקדם וירידה מדוקדקת לפרטים הקטנים. מובן שלא יכול להיות מצב של קומפוזיציה ספונטנית. מקרה שבו אנשים יגיעו לסטודיו, ורק אז להנדס את הקומפוזיציה.

בשביל להתחיל את התכנון, ביקשתי דבר ראשון את לוח הזמנים של העובדים במטרה להבין מתי כל אחד מהם מגיע לסטודיו. יצאתי לדרך חמוש במידע על שמות האנשים ותמונות שלהם שצילמתי בעבר, כך שידעתי איך כל אחד מהם נראה.

לקחתי לוח סקיצות גדול עם קנה מידה תואם, והתחלתי למקם את האנשים בתמונה. הדבקתי את תמונות האנשים על הלוח. וירדתי עד לפרטים הקטנים; האם הם יושבים, עומדים, משלבים ידיים, או שהגוף שלהם נוטה שמאלה או ימינה.

?נשמע פשוט

רק נשמע! כי מתוך 35 העובדים, שניים היו בחו”ל, כך שהייתי צריך להעביר הנחיות לצלם מקומי שיצלם אותם בהתאם להנחיות המדויקות, ועובד נוסף שהה בבידוד.

בנוסף לזה, הייתי צריך לחשב איפה בדיוק יוצא קיפול העמוד, בכדי שאף עובד לא ייפול באמצע. דבר שהצריך אותי לעבוד מול אחראי העימוד של בית הדפוס.

את התפאורה בסטודיו בנה צוות ארט שמומחה בבניית תפאורה לצילומים. הצוות קיבל את ההנחיות של הבריף, ובמשך יום שלם בנה, צבע ועיצב את התפאורה והתאורה כך שתתאים בדיוק לאווירה שרצינו לייצר בתמונה.

בפרויקט כזה, מרבית העבודה בנויה מתכנון מקדים. אחרי שמסיימים את זה, הצילום עצמו לוקח זמן קצר ביותר. כשהעובדים הגיעו לסט הצילומים, מיקמתי אותם לפי המפה שתכננתי, וצילמתי.

כמה מילים על קומפוזיציה

ברגע ששמים 35 אנשים בתמונה אחת, העין רואה דבר ראשון את הקומפוזיציה. המוח שלנו לא יכול לתפוס יותר מ-5 אנשים. בתמונה עם כל כך הרבה משתתפים צריך ליצור צורה ולא אנשים. רק אחרי שהצופה בתמונה מתפקס על הצורה, הוא מתחיל לרדת לפרטים, לחפש את האנשים שהוא מכיר.

בגלל זה הכל היה צריך להיות מתוכנן מראש, ולהתחבר מבחינת תאורה, רקע ואנשים.

כשאני מדבר עם אנשים, הם בדרך כלל לא מבינים כמה עבודה מקדימה כרוכה בצילום של תמונה. ואני חושב שזה בדיוק הרגע לשחרר את המילים מהמקלדת; מה שמבדיל אותי מצלמים אחרים זה לא אם אני כישרוני מספיק, אלא בירידה לפרטים הקטנים. בתכנון המקדים. ככל שעושים את זה באופן יסודי יותר, העבודה תהיה יותר טובה.

שלכם,

טל גבעוני

Electra Excellence

סרטון מאחורי הקלעים