Electra Excellence

פרוייקט המצטיינים של אלקטרה

את פרויקט המצטיינים של אלקטרה אני מסווג כחלומו של כל צלם ויש מאחוריו גם סיפור מעולה!

מה שהתחיל כפנייה לצלם את 35 העובדים המצטיינים של החברה למגזין השנתי של החברה, הפך למיזם מורכב.

עם קבלת המשימה, המחשבה שלי הייתה על תמונה קבוצתית רגילה, עם קומפוזיציה יפה. אבל כשצללתי פנימה הבנתי שצריך ללכת על קונספט מגניב ומיוחד.

!זהירות מגיפה

בדיוק ברגע שהתחלתי לחפש את הדבר המגניב הבא, הגיע אדון וירוס מרושע והכניס את כולנו לקיפאון חברתי. הפרויקט, ביחד עם כל הצ’ופרים לעובדים המצטיינים (טיסות, ופינוקים) נבלם.

ואז הסגר נפתח.

משבוטלו כל הפינוקים, תמונה מגניבה כבר לא הייתה מספיקה. עכשיו היה צורך בתמונה מ-ע-ו-ל-ה!

על גג העולם

מישהו באלקטרה העלה רעיון לצלם את 35 העובדים על אחד מגגות המגדלים בתל אביב. מנהלת השיווק נתנה אור ירוק ואמרה לי עוף על עצמך.

וכשאומרים לי לעוף – אני עף.

תכננתי לצלם את העובדים בשעת ערב, כשכל האורות של תל אביב ברקע. לעצב קומפוזיציה משגעת ולהאיר את המצולמים בתאורת קולנוע הוליוודית.

קולנוע הוליוודי? אז בואו נפרוס שטיח אדום.

שטיח אדום? בואו נפיק אירוע עם שמפניה ורחפן.

צוות הפקה של 60 איש ואנוכי, התחלנו לחפש את הגג המתאים בתל אביב. כל ההכנות נעשו. נקבע מועד לצילומים, ויומיים לפני כן נכנסו הגבלות חדשות לתוקף! עד 10 אנשים.

חישוב מהיר העמיד לנגד עינינו תוצאה עגומה: אי אפשר לצלם את כולם יחד. הצילום מתבטל וחוזרים לחדר התכנונים.

הקונספט החדש שהוחלט הוא צילום תמונה שתשדר יוקרה. משהו בסגנון הרקע של הספרייה הלאומית או לובי של מלון. החלטנו לבנות את התפאורה בסטודיו שלי בחולון. ולצלם את האנשים בקבוצות של 7.

אדריכלות של צילום

עכשיו התחילה העבודה המשמעותית שלי –לתכנן. צילום קבוצתי שלי 35 אנשים בקבוצות של 7, זה פרויקט מורכב שמחייב תכנון מוקדם וירידה מדוקדקת לפרטים הקטנים. מובן שלא יכול להיות מצב של קומפוזיציה ספונטנית. מקרה שבו אנשים יגיעו לסטודיו, ורק אז להנדס את הקומפוזיציה.

בשביל להתחיל את התכנון, ביקשתי דבר ראשון את לוח הזמנים של העובדים במטרה להבין מתי כל אחד מהם מגיע לסטודיו. יצאתי לדרך חמוש במידע על שמות האנשים ותמונות שלהם שצילמתי בעבר, כך שידעתי איך כל אחד מהם נראה.

לקחתי לוח סקיצות גדול עם קנה מידה תואם, והתחלתי למקם את האנשים בתמונה. הדבקתי את תמונות האנשים על הלוח. וירדתי עד לפרטים הקטנים; האם הם יושבים, עומדים, משלבים ידיים, או שהגוף שלהם נוטה שמאלה או ימינה.

?נשמע פשוט

רק נשמע! כי מתוך 35 העובדים, שניים היו בחו”ל, כך שהייתי צריך להעביר הנחיות לצלם מקומי שיצלם אותם בהתאם להנחיות המדויקות, ועובד נוסף שהה בבידוד.

בנוסף לזה, הייתי צריך לחשב איפה בדיוק יוצא קיפול העמוד, בכדי שאף עובד לא ייפול באמצע. דבר שהצריך אותי לעבוד מול אחראי העימוד של בית הדפוס.

את התפאורה בסטודיו בנה צוות ארט שמומחה בבניית תפאורה לצילומים. הצוות קיבל את ההנחיות של הבריף, ובמשך יום שלם בנה, צבע ועיצב את התפאורה והתאורה כך שתתאים בדיוק לאווירה שרצינו לייצר בתמונה.

בפרויקט כזה, מרבית העבודה בנויה מתכנון מקדים. אחרי שמסיימים את זה, הצילום עצמו לוקח זמן קצר ביותר. כשהעובדים הגיעו לסט הצילומים, מיקמתי אותם לפי המפה שתכננתי, וצילמתי.

כמה מילים על קומפוזיציה

ברגע ששמים 35 אנשים בתמונה אחת, העין רואה דבר ראשון את הקומפוזיציה. המוח שלנו לא יכול לתפוס יותר מ-5 אנשים. בתמונה עם כל כך הרבה משתתפים צריך ליצור צורה ולא אנשים. רק אחרי שהצופה בתמונה מתפקס על הצורה, הוא מתחיל לרדת לפרטים, לחפש את האנשים שהוא מכיר.

בגלל זה הכל היה צריך להיות מתוכנן מראש, ולהתחבר מבחינת תאורה, רקע ואנשים.

כשאני מדבר עם אנשים, הם בדרך כלל לא מבינים כמה עבודה מקדימה כרוכה בצילום של תמונה. ואני חושב שזה בדיוק הרגע לשחרר את המילים מהמקלדת; מה שמבדיל אותי מצלמים אחרים זה לא אם אני כישרוני מספיק, אלא בירידה לפרטים הקטנים. בתכנון המקדים. ככל שעושים את זה באופן יסודי יותר, העבודה תהיה יותר טובה.

שלכם,

טל גבעוני

Electra Excellence

סרטון מאחורי הקלעים

Studio Tal Givony

סטודיו לצילום

כשהתחלתי את דרכי המקצועית בארה”ב עבדתי בסטודיואים שהרגישו כמו חמישה כוכבים. הכי גדולים, עם כל האמניטיז שאתם רק יכולים לחלום עליהם. כבר אז ידעתי, שאין עוד מקום בעולם עם סטנדרט כל כך גבוה.

כשחזרתי לארץ שכרתי סטודיו קטן ביפו, שלא היה דומה בשום צורה למה שהייתי מורגל אליו. אני מדבר איתכם על עשר שנים אחורנית. בימים שהשאלה הראשונה שכל צלם היה נשאל הייתה – האם יש לך סטודיו. להחזיק סטודיו היה דבר הכרחי ובסיסי.

אחרי שהעסק שלי (ואני במקביל אליו) התפתח, היה לי רצון לשלב בין הצילומים שהכרתי מארה”ב, לבין מה שאפשרי בגבולות ישראל הקטנה. למען האמת, לא היה לי מושג איך לעשות את זה.

התחלתי לחפש סטודיואים אחרים. ואז אבא שלי הציע – בוא תראה איזה חלל יש אצלנו במפעל.

המפעל ואני

לפני חמישים שנים סבא שלי הקים מפעל לייצור תנורים בתוך בניין באזור התעשייה בחולון. מדובר על מבנה תעשייתי ישן, עם אופי וצבעים שנשמרו עם השנים. במרוצת הזמן את מפעל התנורים החליף מפעל לדודי שמש, וגם לאבא שלי הייתה חברת מחשבים במבנה.

כילד הייתי מגיע למפעל של סבא שלי, וכנער הגעתי לעבוד בחברת המחשבים. מרכיב אותם עבור הלקוחות באופן ידני כמו לגו.

Studio Tal Givony
אוסף פריטים שיוצרו במפעל של סבא בכניסה לסטודיו

?מי צריך קלסר בן 40

אבא שלי ואנוכי פתחנו את דלת הברזל של אותו “חלל” מיועד. מצאנו את עצמנו בתוך בית קברות חשוך לקלסרים בני ארבעים שנים. במקום לא היה חשמל. כמובן שגם לא היו מזגנים. רוצים לדעת מה כן היה שם? אבק! שכבות על גבי שכבות של אבק. “עזוב אותך”, אבא שלי הניף יד בביטול והסתובב לכיוון היציאה. אבל אני חייכתי את החיוך הזה שאומר, יש פה הזדמנות.

December, 2010

בשלב הבא התייעצתי עם הרבה אנשים. כי הטרידה אותי העובדה שהמיקום של הסטודיו בחולון ולא בתל-אביב. רוב האנשים הזהירו אותי שלא לצאת מהעיר הגדולה. אבל זה לא היה נראה לי הגיוני שאנשים לא ירצו לנסוע מרחק נסיעה כל כך קצר בשביל להגיע לסטודיו גדול ומפנק.

והחלטתי ללכת על זה

באותה התקופה העסקתי אסיסטנט שעזר לי עם ההקמה של הסטודיו. עיצבנו אותו בסגנון תעשייתי. עם רהיטים שאספנו מכל מיני שווקי פשפשים, תאורה מתאימה לכל סט צילומים, תפאורות, רקעים ומה לא. והוא כל כך גדול שכבר נכנסו אליו (לפני הקורונה) כמה קבוצות כדורגל בבת אחת!

כל מי שנכנס לסטודיו, אומר עליו משהו. אבל אני חושב שהדבר שאני הכי גאה בו, הוא שאפשר להרגיש את ההיסטוריה של המקום. זה מתחיל מהכניסה לבניין, עובר דרך המסדרונות הצרים והארוכים ועד הכניסה לסטודיו עצמו. פה, בחלקת האלוהים הקטנה שלי, הצלחתי להביא את אמריקה עד לחולון ולייצר חוויה נפלאה למצולמים שלי.

יאללה, מתי אתם באים לבקר?

Shai Brietner, Entrepreneur

דיוקן עצמאי

אחרי ההיענות הגדולה של עשרות בעלי עסקים למבצע קורונה, הבנתי שעליתי על צורך ממשי של עצמאיים ופרילנסרים. במציאות של היום, שהעולם עבר לדיגיטל, קשה מאוד לבלוט. מאתגר מתמיד להשמיע את הקול שלך כדי להגיע לקהלי יעד חדשים, וכתוצאה מזה למכור, ולקחת את העסק קדימה.

בנוסף לכמות המכובדת של העצמאיים שהגיעו להצטלם בסטודיו שלי בעקבות “מבצע קורונה”, המבצע ההוא גם הוליד תגובות נלהבות וטובות מצד המצולמים והמכרים שלהם. בעלי העסקים שיתפו אותי בתגובות הרבות שקיבלו בפייסבוק ובכלל ברשתות החברתיות. מנגד, היו גם אנשים שטענו שהם לא יודעים להצטלם. אחרי שראו את התמונות, הם הבינו שזאת לא בלתי אפשרי.

אבל הגונג צלצל בחזקה כשראיתי שקולגה למקצוע העתיק את המבצע שלי, את החומרים והתכנים שפרסמתי ועשה בדיוק את אותו הדבר. עבורי, זאת הייתה חדשה משמחת.

האנרגיות החיוביות והעשייה, הדביקו אותי ברצון להמשיך לנוע קדימה ולכן החלטתי להמשיך במבצע צילומי התדמית לעצמאיים ופרילנסרים, מתוך הידיעה שאני יכול לעזור, כצלם פורטרטים שמנסה להוציא את ערכי המותג דרך תמונת התדמית של בעליו.

?אבל למה בשישי

בזמן מבצע קורונה בעלי עסקים שאלו אותי אם הם יכולים לבוא להצטלם בימי שישי בכדי לא להפסיד ימי עבודה. אז אם בענייני שירות לעצמאיים עסקינן, אז למה לא ללכת עד הסוף?!

?מה כולל דיוקן עצמאי

סשן בן שעתיים לצילומים בסטודיו שלי בחולון. אתם מקבלים את כל התמונות שאצלם במהלך הסשן. מתוכן שתי תמונות ערוכות. ולפני שמתחילים, שיחת היכרות טלפונית בת כרבע שעה במהלכה אבין מה הצרכים של העסק שלכם, ומהן השאיפות העסקיות אליהן אתם חותרים. אם אתם רוצים תמונות לאתר שלכם, אבחן ביחד איתכם את הנכסים הדיגטליים שלכם, להבין מה ה”לוק אנד פיל” של המותג, וביחד נעצב את התפאורה, הלבוש, הצבעים והטקסטורות שישרתו אתכם בצורה היעילה ביותר.

?למי זה מתאים

לעצמאיים, פרילנסרים, בעלי חברות, בלוגרים, מתולתלים, גבוהים, ביישנים, נחמדים, ולאנשים שמעוניינים שתהיה להם תמונת פרופיל מנצחת שתעזור להם להיראות במיטבם. או בקיצור – לכולם!

מחיר: 600 ₪ + מע”מ. את התשלום ניתן להעביר באפליקציות תשלום או בהעברה בנקאית. לאחר התשלום תוכלו לשריין איזה יום שישי שמתאים לכם במהלך השנה הקרובה. המבצע תקף עד תאריך: 21.7.2020 והשובר שרכשתם תקף לשנה.

אז איפה מזמינים אתם שואלים?

פשוט מתקשרים ומשריינים מקום 054-660-6262

Super model Bar Refaeli

אין מה לתקן פה

לפני כמה שנים ישבתי לקפה עם ארט דירקטור של משרד פרסום ידוע ודיברנו על צילום. אני זוכר שאמרתי לו שאני מאמין שצילום זה דבר פשוט ושאפילו הבן שלי בן ה4 מצלם תמונות יפות. אבל הוא לא הסתפק בתשובה שלי ואמר לי משהו שנחרת לי באותו רגע בתודעה, הוא אמר ״אני מבין אבל ראיתי אותך כבר מצלם עשרות אנשים ויש בך משהו שגורם לאנשים להרגיש בנוח כשהם עומדים מול המצלמה שלך״.

איך אתה גורם לאנשים להרגיש נינוחים מול המצלמה?

זאת אחת השאלות שאני נשאל באופן תדיר – איך גורמים למצולם להרגיש בנוח מול המצלמה, כך שיצאו תמונות טובות. זאת מחשבה שכל מי שאוחז במצלמה ומכוון אותה לעבר סובייקט אמור להרהר בה, לפחות בשלבים התחלתיים של המקצוע.

למען האמת גם אני חקרתי את הנושא בשנים הראשונות, כשעוד חיפשתי את הידע המתאים שיעזור לי להיות צלם טוב יותר. בשביל ללמוד את הנושא לעומק, צילמתי בלי הפסקה וקראתי ספרים, ראיונות, מאמרים וכל מה שיכולתי להניח עליו את היד. בנוסף לזה, גם למדתי את מאסטרים הגדולים של הצילום. מה הם עשו? איך התפתחו? מאיפה הם שואבים השראה? ומעל הכל – מה הופך אותם לגדולים בתחומם?

הרומן שלי עם אנני

נקודת המפנה שלי הייתה לפני הרבה שנים, כאשר נתקלתי בראיון עם אנני ליבוביץ’ שבמסגרתו אמרה את המשפט הכי חשוב שצלם צריך להפנים: ״מי אמר שאנשים צריכים להיות נינוחים מול המצלמה״? פתאום זה התחבר לי, הם לא! ואני כצלם לא צריך לכפות על אף אחד את ההרגשה. להיפך ככל שאנסה ״לשחרר״ את המצולם, כך הנתק בינינו רק יגדל! כך הגעתי לאבחנה שהבנאדם מושלם כמו שהוא. אין לי מה לתקן פה. אני רק צריך לתפוס את זה.

מקרה שהיה כך היה

באחד מסבבי הבחירות האחרונים הגיעה אלי ציפי ליבני להצטלם לקמפיין הבחירות שלה. בזמן שאני מלווה אותה במעלה המדרגות אלי לסטודיו היא אומרת לי ״אנחנו הולכים לריב היום״. מבפנים בערתי ורציתי להגיד לה שיהיה בסדר ושהיא תהיה מרוצה, ונוציא אותה יפה וידה,ידה,ידה… אבל ההבנה שזה המקום שהיא נמצאת בו באותו רגע פשוט גרמה לי לענות ״סבבה״.

אחרי 20 דק של צילומים כבר הייתה לנו תמונה מנצחת. היא אפילו הסכימה שאצלם אותה פורטרט אומנותי לאחר מכן. והתגובה בוואצאפ לאחר מכן אמרה ״טל היקר, תודה רבה, מעולם לא הרגשתי כ״כ נינוחה מול מצלמה״.

בשנים האחרונות, אני אומר לתלמידים שלי, שהעובדה שמצולמים מרגישים לא בנוח מול המצלמה, בכלל לא חשובה לי. אני לא מתעסק בזה. להיפך, אני יודע שהם לא מרגישים בנוח. אבל זה בסדר גמור כי זה המקום שהם נמצאים בו רגשית באותו הרגע, וההבנה שזה לגיטימי וזה בסדר ושלא צריך לתקן כלום גורמת להם בסופו של דבר להרגיש בנוח.

ומה מקסים בזה?

שבמבחן התוצאה המצולמים נראים מאוד נינוחים בתמונות. אי אפשר לטעון אחרת. אני יוצא מנקודת הנחה שאין לי מה לתקן פה. הסובייקט מושלם בדיוק כמו שהוא.

שנבדוק את זה אתכם?

טל גבעוני, צלם פורטרטים

054-660-6262

Tzipi Livni
Tzipi Livni. Former Head of Opposition, Israeli Knesset
Harem. Client: Endemol Shine Group and Reshet Media

מה כל כך מסובך בפורטרט קבוצתי

יש הרבה צלמים שלא מתעסקים עם תמונות קבוצתיות כי זה מאוד מאתגר ומורכב ליצור תמונה מוצלחת ולכן הרבה פעמים שואלים אותי – למה זה כ״כ מסובך לצלם בפורטרט קבוצתי?

אז אתחיל מהסוף – קומפוזיציה, דינאמיקה, היררכיה, מערכות יחסים, נקודות מגע, כיווני מבטים, רקע וכמובן תאורה. כל אלו צריכים לעבוד יחד בהרמוניה בכדי שהפורטרט הקבוצתי יהיה מוצלח.

אני אסביר דרך הדוגמא הבאה:

אחת התמונות הקבוצתיות שאני הכי גאה בהם היא הפוסטר שצילמתי עבור הסדרה “ההרמון” ששודרה ברשת 13 ועוסקת בחייהם של אנשי הקומונה של גואל רצון.

יום אחד קיבלתי קריאה. להכניס 15 דמויות מורכבות לתוך פריים אחד, ובאותה הנשימה גם לספר את הסיפור של אותם גיבורים וגיבורות.

כהכנה לצילומים צללתי לתוך התסריט של הסדרה. כך שעוד לפני שהגעתי לסט, התאהבתי בדמויות והתהפכה לי הבטן מלהתחיל להבין את מערכות היחסים שהם מנהלים ואת הקשרים ביניהם. האתגר הראשון שעמד לנגד עיניי היה לתת ביטוי ליחסים שלהם בתמונה, להיות נאמן להיררכיה התוך-משפחתית שהן חיות בתוכה, להבהיר כמה הם קרובים, מי נמצא במרכז הפריים ומי בצדדים, ואיך אני מייצר קומפוזיציה טובה עם 15 איש בפריים אחד.

ניגשתי לעבודה מתוך העמדה של צלם פורטרטים. השאלה הראשונה ששאלתי את עצמי הייתה הייתי מצלם את התמונה הזאת אילו גואל רצון היה מזמין אותי אליו לקומונה ואומר לי בוא תצלם, כי בסופו של דבר זה פורטרט משפחתי. ביימתי את התמונה דרך שתי שאלות; הראשונה – איך כמשפחה הם היו מסתדרים מול המצלמה. השנייה – איך אני הייתי מעמיד אותם. יצרתי כמה סקיצות במחברת הסקיצות שלי שמבטאות את הדינמיקה בין הדמויות בצורה הכי נאמנה לסיפור. יש שם כעס, קשיחות, בחורה צעירה שמהווה את הדור החדש שרוצה אחרת, ואת אמה שמנסה לשמר את המסורת הקיימת. שתי האחיות אמנם מחזיקות ידיים, אבל שורר ביניהן מתח עצום . ודמות מרכזית אחת, ספק חיוך-ספק סיפוק על פניה אבל בטוח גאווה במשפחה שיצר (מוזרה ככל שתהיה).

מחברת הסקיצות שלי

את התמונה צילמתי תוך כדי יום הצילומים של הסדרה, כך שלא יכולתי להחזיק את השחקנים שעות בסטודיו. בחרתי לצלם אותם אחד-אחד כך שלמעשה הסקיצה פורקה לגורמים והורכבה מחדש בפוסט פרודקשיין.

הנושא האחרון והחביב בתמונה הזו, הוא התאורה, שנחשבת פשוטה באופן יחסי. אבל בפרויקט הזה האתגר היה לייצר אוירה של בית קצת מואר קצת אפלולי ולוודא שהיא מתאימה לרקע שיולבש בפוסט. והאתגר היותר גדול היה לוודא שהאור נופל על כל מצולם בעוצמה הגיונית למרחק שלו/שלה מהדלת.

עכשיו אתם מבינים את האתגר בצילום תמונה קבוצתית?

Harem. Client: Endemol Shine Group and Reshet Media
ההרמון, לקוח: קשת 13
רשימת ציוד - ההרמון
רשימת ציוד – ההרמון
פורטרטים

תמונה קטנה, השפעה פסיכולוגית גדולה: על תמונת הפרופיל ברשתות החברתיות

העולם רץ בקצב שיא. תמונות חולפות בשניות מול העיניים. אלפי מסרים משייטים מכיוון לכיוון. אתם לא יודעים שהעדפתם את הקרם הזה על פני המותג שלידו, בגלל המודעה שהבליחה היישר אל תוך התודעה שלכם.
כשזה קרם או מוצר צריכה אחר, זה מאוד קל ונוח להסביר. אבל מה יקרה אם מחר זה יהיה את או אתה. מישהו יושיט את היד ללחוץ על הכפתור באפליקציית דייטים כזאת או אחרת, או שימשיך לדפדף עד שמישהי או מישהו ילכדו את תשומת הלב שלו. ומה עם אלה שמחפשים עבודה?  מצטופפים בשורה אחת עם עוד עשרות מועמדים. כולם טובים ואיכותיים. אז איך תעלו את הסיכויים שלכם? איך תיצרו רושם ראשוני כזה שלא יהיה אפשר להתעלם מכם?

בשתי מילים: תמונת פרופיל
כשמישהו נחשף אל תמונת הפרופיל שלכם, בתוך פחות מאלפית שניה, הוא יוצר לעצמו דעה עליכם. עכשיו, כשהוא יזמין אתכם לדייט או כשיקרא את קורות החיים ששלחתם אליו, הוא יצמיד לזה את התמונה שלכם, ויותר מזה, את הרושם שהיא השאירה אצלו. כל מה שהוא ישמע מכם או ייקרא עליכם יעבור דרך פילטר הדעה שלו עליכם שנוצר הרבה לפני שהוא/היא פגשו אתכם. זה לא משהו שקורה במודע, זה לא תהליך שנוצר מתוך זדון או רוע, פשוט ככה המוח שלנו בנוי. הוא מכניס אותנו לתוך משבצות שאנחנו מכירים כדי שיהיה לו נוח להתמודד עם אינסוף המידע שחולף מולו וצריך לעבד אותו.


פורטרטים
מעורכי דיו, מנכלים של חברות ענק, אמנים ועצמאים – בכל אחד יש משהו מיוחד שהוא צריך להעביר

אז מה לעשות (או לא לעשות) כשמצטלמים לתמונת פרופיל?

  1. התלבשו בהתאם למה שאתם רוצים לשדר, כאילו אתם יוצאים לפגישה הכי חשובה שלכם. אבל באותו הזמן, הישארו מי שאתם. זה אומר שאם אתם הייטקיסטים ותרו על העניבה ואם אתם פוליטיקאים התעקשו עליה.
  2. פשוט ונקי זה המצב האופטימלי לחתור אליו. ותרו על פסים או משבצות כי זה מושך את העין ותשומת הלב מהפנים של המצולם.
  3. יש תאוריה שלמה של צבעים. אדום לדוגמא משדר לוחמנות. ואם בלוחמנות עסקינן, אם יצא לכם לראות לאחרונה תמונה של נשיא ארה״ב, דונלד טראמפ, בטח שמתם לב שהוא תמיד לובש עניבות אדומות. לעומתו, ראש הממשלה, בנימין נתניהו, משלב בארסנל העניבות שלו את הצבע האדום והכחול. אדום כשהוא יוצא לקרב וכחול כשהוא רוצה להרגיע ולהיתפס אמין בעיני הציבור.
  4. אתם יפים כפי שאתם. בואו טבעי. זה אומר שלא חייבים להעלים אלמנטים כמו תלתלים או נמשים. העיקר שהחולצה שלכם תהיה מגוהצת. למסדר המפקד!
  5. לכל אחד מאיתנו יש את חליפת הכוח. זאת שבזכותה הוא יוצא מהבית עם סנטר מורם כמו גיבור על. תדאגו להביא גם אותה לסט.
  6. התגלחו בלילה שלפני הצילומים, לא באותו היום, כדי שעור הפנים לא יהיה אדמומי ומגורה.
  7. תיהנו! כמו שלא תגיעו לספא ותשאלו את המסגי’סטית מתי היא מסיימת, אותו דבר כשאתם מגיעים להצטלם.
  8. ואם אתם צלמים שקוראים את הבלוג, אוסיף שלמצולמים יש נטייה להסתכל לתוך העדשה ולהיעלם. הם מפסיקים לחשוב והמוח מתרוקן. אי אפשר לזייף את זה ומיד רואים את זה בתמונה. כשמגיע אלי מצולם, אני מדבר איתו כל הזמן במהלך הצילומים. אני מבקש ממנו לספר לי על הילדים שלו, במה הוא גאה. לפעמים אנחנו מדברים על קבוצת כדורגל ששנינו אוהבים.

שלכם,
טל גבעוני – צלם פורטרטים
לתיאום סשן צילומים שלא ישאיר עין אחת אדישה לתמונה שלכם, צרו קשר עכשיו 054-660-6262!